בית "כתבו עלינו – בתקשורת"
בארבע השנים האחרונות פיתחו עמותת caregivers Israel וג’וינט-אשל את התכנית “מטפלים בעולם העבודה” – מודל ייחודי וחדשני להפיכת מקומות עבודה לידידותיים לעובדים שהם בני משפחה מטפלים. ב’ארגון ידידותי לבני משפחה מטפלים’ קיימת מדיניות של זיהוי צרכים והכרה בעובדים שהם caregivers , ומצויים בו כלים המסייעים מצד אחד לעובדים – לעבור את התקופה המורכבת ומצד אחר, לארגון – לנהל את התופעה ולצמצם את הפגיעה בפרודוקטיביות”.
לקריאה ולהורדה של המאמר לחץ כאן
עובדי הקו מצילים את המצב
משפחה ששכרה רכב בחברת הרץ על מנת לצאת לנופש משפחתי בחג השבועות, נתקעה בעליה לרמת הגולן בדרכה לצימר בחיספין. נציגת השירות של חברת השכרת הרכב הרץ (Hertz) לא הסתפקה בקריאה לרכב החילוץ ויצרה קשר עם סניף החברה בטבריה, שעמד להיסגר לרגל כניסת החג. עובד צעיר בסניף, שסיים לטפל בכלי הרכב המוחזרים, ענה לטלפון והחליט לצאת לרמת הגולן עם רכב שנותר בתחנה לבדוק אם יוכל לסייע למשפחה הממתינה לרכב החילוץ. לאחר שגילה שלא ניתן להתגבר על התקלה, החליט על דעת עצמו להעביר למשפחה את הרכב התקין, להמתין לחילוץ ולאפשר למשפחה להגיע ליעדה לפני כניסת החג.
את הסיפור הזה סיפר לי בגאווה מנכ”ל הרץ, דני שמעוני. “נציגת השירות לקחה יוזמה מעבר להגדרת התפקיד שלה, והנהג החליט לדחות את שעת היציאה לחופשת החג תוך שהוא מקבל סדרת החלטות באופן עצמאי. שני עובדי הקו הפעילו שיקול דעת עצמאי מבלי לחשוש לפעול מחוץ למסגרת ההנחיות המקובלת…”
מה מאפשר להנהלת החברה, שאלתי את עצמי, לעודד עובדים בשטח לפתור בעיות מבלי לחשוש מטעויות בשיקול הדעת, או חמור מכך, מניצול לרעה של החופש שניתן להם?
*
כמיליון איש בישראל הם CareGivers – מטפלים באופן קבוע בחולה או קשיש, לרוב בן משפחה. למרות שמדובר בתופעה נרחבת, המטפלים לא זוכים למעמד מוגדר בחוק ולזכויות. סקר חדש שופך אור על התופעה
טבע פועלת בעבודה משותפת עם הארגון הישראלי לבני משפחה מטפלים
במטרה לייצר מודעות לקהילת בני המשפחה המטפלים, להקל, לתמוך ולסייע להם במגוון ערוצי מידע והדרכה קרא עוד
4.6.2018 אצל רזי ברקאי “מה בוער?”
בני משפחה מטפלים: על התפקיד והתופעה. רחל לדאני, מנכ”לית העמותה, חברת הכנסת טלי פלסקוב ושרה וולפינג, בת משפחה מטפלת בהוריה
לפני שלוש שנים נכתב כאן, לראשונה, על בני משפחה שמאשפזים את הקרובים הזקנים בחדר מיון בערב החג כדי שלא יקלקלו. מנהל חדר המיון בבית החולים איכילוב, פרופ’ פנחס הלפרן, אמר אז שהוא מבין את המשפחות: “אלה אנשים שאין להם אמצעים. הם תשושים מהטיפול בהורים ואולי רוצים פעם אחת לנסוע לחו”ל, להתאוורר”. הוא סבר שבמערכת סיעוד כוללת, יימצא פתרון גם לבעיה הזאת. ואולם, מדיון שערכה השדולה למען האזרחים הוותיקים בכנסת על בני משפחה מטפלים עולה, שייתכן כי התופעה אף תתרחב.
להמשך קריאת הכתבה ב: הזקנה במסדרון/הארץ
מילשטיין, אם חד הורית לבן חייל, בת יחידה, שמטפלת בהוריה שיציינו בקרוב 89 שנים. שני ההורים ילידי הארץ, נורית נולדה וגדלה בתל אביב, ועדיין מתגוררת בעיר, סמוך מאוד להוריה. ״לפני שנה״, היא משחזרת, ״הבן שלי התגייס ואז התחילה התדרדרות במצב של הוריי. שבועיים אחרי הגיוס אבא שלי עבר אירוע מוחי, אמא נחלשה במקביל, וזה חייב אותי ליותר שעות טיפול בהם״. המשמעות היא שהאחריות על כתפיה גדלה: ״אני מסיימת לעבוד בארבע וחצי אחה”צ, מגיעה הביתה, מחליפה בגדים ובאה להורים. אני נמצאת אצלם כמה שעות, מכינה ארוחת ערב, ורק אחרי שהם מסיימים לאכול, אני אומרת להם לילה טוב והולכת הביתה״.
להמשך קריאת הכתבה ב: המקום הכי חם בגיהנום
דור הולך וגדל של ישראלים נאלץ לשאת בנטל הכרוך בטיפול בהורים קשישים סיעודיים, בדרך כלל תוך כדי עבודה פעילה וניהול חיי משפחה ■ הגידול בתוחלת החיים, לצד אוזלת יד ממשלתית, מכניסה עוד ועוד משפחות למערבולת רגשית וכלכלית
רחל לדאני
סיפור על הגיבורים שמאחורי הגיבורים
יום אחד קיבלנו את הבשורה הטובה.שנה מיום האבחנה הקשה, הממצאים היו תקינים, הטיפולים הצליחו, יכולנו לנשום לרווחה ולחזור לשגרה המבורכת. דווקא אז, מתוך השגרה והשקט, התחיל דיבור פנימי של “לא יכול להיות שעברנו את מה שעברנו ולא עשיתי עם זה משהו״.
כשאני מדברת על “מה שעברנו״, זו אני ועוד כמיליון וחצי ישראלים ממשפחות בהן מישהו יקר חולה: הורים ואחים של ילדים עם מוגבלויות, בנים ובנות של הורים עם דמנציה, משפחות של מתמודדי נפש, או בנות הזוג של חולי סרטן, כמו שאני עצמי הפכתי להיות ברגע אחד.
להמשך קריאה בכתבה שפורסמה באפוק טיימס
55% מהשכירים בישראל מטפלים בקרוב משפחה, לרוב הורה מבוגר, בהיקף שבועי של עד שמונה שעות. אותם עובדים כורעים תחת הנטל, אך הם אינם מוכרים כאוכלוסייה מוחלשת ומעסיקים אף אינם מודעים לקשייהם. “מי שמטפל בהורים מבוגרים חש שאין לו מקום לספר על כך שיש לו בעיה”, אומרת מנכ”לית עמותת Caregivers ישראל
להמשך קריאת הכתבה שפורסמה בכלכליסט