The post אתר וואלה! 1.5 מיליון איש נמצאים במצב הזה בישראל – והם קורסים – רחל לדאני בטור דעה appeared first on CareGivers.

מצד אחד, אנחנו רוצים לתת כמה שיותר למען מי שאנחנו דואגים ומטפלים בו. מצד שני מקום העבודה שלנו חשוב לנו. הקריירה חשובה לנו, ההתפתחות המקצועית חשובה לנו וכמובן המשכורת חשובה לנו.

זה אתגר קשה ומורכב, שדורש מאיתנו להחזיק שתי חזיתות גדולות בו זמנית, כששתיהן חשובות לנו.

בני משפחה מג'נגלים

את אשת מקצוע, קרייריסטית, טובה מאוד במה שאת עושה וגאה בזה. באותה נשימה, את בת מסורה שמטפלת בהורים, נמצאת שם כשאת יכולה ולפעמים נקראת לדגל גם אם את לא ממש יכולה וצריכה להזיז הרים וגבעות הצידה וגאה גם בזה. 

אתה מקצוען בתחומך, אוהב להגיע למשרד כל בוקר ומוערך בקרב חברי הצוות שלך. באותה המידה אתה מוכן לעשות הכל בשביל ההורים שלך, ורוצה להיות הכי טוב שאפשר עבורם.  ולשניכם זה קשה להחזיק את שני הכדורים האלו באוויר בו זמנית, ועוד לא דיברנו על שאר הכדורים שמרחפים בג'אגלינג של החיים. 

מקום העבודה הוא המקום בו אנחנו מבלים חלק גדול משעות הערות שלנו. לכן, אחד המקומות הראשונים שנפגעים כשנוצר עומס במקום אחר, יהיה מקום העבודה. קיירגיברס פוגשים זאת בכמה מקומות. היעדרויות קטנות לצורך סידורים חשובים כגון ביקורי רופא או אנשי מקצוע אחרים שיש צורך בנוכחות בן משפחה במהלך הביקור. כל אלה ורבים אחרים יגיעו לא פעם על חשבון זמן עבודה. 

בנוסף, קיירגיברס עלולים לחוות קושי בריכוז בגלל העומס הרגשי והטכני שהם חווים. לא תמיד נדע לשייך אותו דווקא להיותנו קיירגיברס, אבל זו תופעה רווחת מאוד.
זה תמיד מפתיע אותנו שאנחנו לא רובוטים. בתפיסה שלנו את עצמנו, אנחנו בטוחים שאנחנו מכונות שמסוגלות לתפקד בלי הפרעה וללא השפעה של אירועים שקורים סביבנו או במשפחתנו. אבל האמת היא שדברים כאלה משפיעים עלינו, ואלו רק שתי דוגמאות להשפעות האפשריות. 

מה אפשר לעשות?

לפעמים כשאנחנו מתמודדים עם משהו שמעמיס עלינו רגשית, אנחנו מתכנסים לתוך עצמנו ולא מצליחים להרים את הראש. אנחנו כאן כדי להזכיר לכם שיש מה לעשות ואפשר להרים את הראש.

הבנת הסביבה הארגונית – קודם כל, אתם מכירים את מקום העבודה שלכם יותר מכל אחד אחר. אתם מבינים את הסביבה הארגונית, אתם מכירים את המנהלים והמנהלות שלכם ויודעים על מה אפשר לדבר איתם ועל מה לא. כשאתם נמצאים במתח ועומס סביב התפקיד הכפול שלכם כאנשי קריירה ובני משפחה מטפלים, תחשבו עם מי אפשר לדבר בתוך הארגון ואיך נכון לדבר איתם. אם יש ערוץ תקשורת פתוח על נושאים אישיים עם דרגי הניהול שלכם, נסו לשתף אותם. מי יודע, אולי תגלו שגם הם בני משפחה מטפלים.

חשוב יותר וחשוב פחות – לא כל ביקור אצל רופא המשפחה הוא בגדר נוכחות חובה, ולא כל פגישה במקום העבודה היא בלתי ניתנת להשלמה או לדחייה. בעולם מושלם היינו נוכחים בכולם, אבל לפעמים יש צורך לערוך תעדוף. לפעמים פשוט אין ברירה, ויש מקום אחד שחשוב יותר שנהיה בו. 

הגדירו "קווים אדומים" – יש גם קווים אדומים. דברים שברור לנו שלא משנה מה קורה, אנחנו עוזבים הכל והולכים לעשות את מה שמוטל עלינו. לכל אחד ואחת מאיתנו יש קווים אדומים משלו, וכדאי להקדיש להם רגע מחשבה. מה נכנס להגדרה של "קו אדום" ומה לא? כדי להימנע ממצב בו כל דבר הוא סופר קריטי וסופר דחוף, כדאי לשאול את עצמנו את השאלות האלו ולענות עליהן כמיטב יכולתנו. זה יכול לסייע לנו לקבל החלטות בזמן אמת.

אי אפשר הכל – לפעמים זה פשוט עמוס מדי. לפעמים צריך לקחת החלטה ולצמצם נוכחות במודע בחזית אחת. לזמן קצר ומוגדר לומר לעצמנו שאנחנו מוותרים במודע כדי להיות ממוקדים יותר בתפקיד השני שלנו. נניח את רגשות האשם שלנו מחוץ לחלון על כך שאנחנו לא כל יכולים ונבחר במה להתמקד.

תזכרו שאתם לא לבד

לא משנה כמה פעמים נחזור על הנקודה הזו, תמיד יש לה מקום וחשיבות.

תזכרו תמיד שיש למי לפנות, גם אם זה לא בתוך הארגון שלכם. יש פעילות ברשות המקומית וישנן עמותות שמסייעות. יש כמותכם רבים אחרים שמתמודדים עם אתגרים דומים, ועסוקים גם הם במציאת האיזון בין התפקידים החשובים שלהם, בין המקצוענים שהם לקיירגיברס שהם. 

וכמובן שיש אותנו. פנו למרכז הייעוץ שלנו וננסה לעזור לכם במהירות ובמקצועיות.

The post בני משפחה מג'נגלים – על אתגר איזון בית-עבודה appeared first on CareGivers.

The post 1.25 מיליון ישראלים מעל גיל 20 מטפלים בקרוב משפחה appeared first on CareGivers.

The post הוועדה המיוחדת לטיפול בשורדי שואה, קיימה דיון מיוחד בנושא מצוקת בני המשפחה המטפלים בשורדי שואה ובזקנים סיעודיים, ביוזמת חברת הכנסת ויו"ר הוועדה מירב כהן. appeared first on CareGivers.

מתח (או בשמו האחר – דחק) נוצר במצבים בהם יש גורם חיצוני שמשנה את מצבנו. כשהשינוי קורה, אנחנו עושים הערכת מצב בינינו לבין עצמנו. אנחנו בודקים מה המשאבים העומדים לרשותנו – פיזיים, רגשיים, משפחתיים, כלכליים ועוד, ובהתאם לאיום שאנחנו מרגישים, אנחנו מעריכים את מידת היכולת שלנו להתמודד עם האיום. ככל שהפער בין תחושת המסוגלות שלנו להתמודד עם האיום לבין גודל האיום כפי שאנחנו מעריכים אותו גדולה יותר, ככה תחושת הדחק צפויה להיות חריפה יותר.

חשוב לזכור שבמציאות שלנו כיום, אנחנו יכולים לפגוש בנו התנהגות שלא הכרנו. המציאות היום היא לא רגילה, ולכן זה בסדר כשאנחנו מתנהגים לפעמים בצורה לא רגילה. למשל, גם אם אנחנו האנשים הכי סבלניים בעולם, ובעבר לא הרגשנו חסרי סבלנות כלפי בקשות או משימות שונות כחלק מהיותנו בני משפחה מטפלים. יכול להיות שעכשיו אנחנו הרבה פחות סבלניים וזה נורמלי.

על דאגה, השפעה ומעגלים

אחת הדרכים המומלצות להתמודדות עם דחק היא להתמקד בדברים הנמצאים בשליטתנו. סטיבן קובי, סופר ומאמן אמריקאי כתב על מעגל ההשפעה ומעגל הדאגה. לשיטתו, מעגל הדאגה מייצג את כל מה שמדאיג ומטריד אותנו בעולם. התחממות גלובלית, המלחמה, הדד ליין בעבודה ומתי נעשה קניות השבוע. מעגל ההשפעה מייצג את כל הדברים שנמצאים תחת שליטתנו ויש לנו יכולת להשפיע עליהם. מעגל הדאגה לעולם יהיה גדול יותר ובתוכו נמצא מעגל ההשפעה. 

כבני משפחה מטפלים נוכל למצוא את עצמנו מוטרדים מדברים רבים, חלקם במעגל ההשפעה וחלקם במעגל הדאגה. לדוגמא, במעגל הדאגה נוכל למצוא דאגות כמו מה יקרה אם אחד ההורים שלי יחלה בסרטן או מה נעשה אם המטפלת הזרה תברח. הרי אין לנו דרך למנוע או להשפיע באופן מוחלט על ההיתכנות של מקרים כאלו. במעגל ההשפעה נוכל למצוא דאגות כמו איך לסנכרן בין התור לרופא, החוג של הילדה והפגישה בעבודה. אגב, יש דאגות שחלקן במעגל הדאגה וחלקן במעגל ההשפעה. למשל, איך לדאוג שהמטפלת הזרה לא תעזוב. הרי אין לנו יכולת לוודא שהיא לעולם לא תעזוב, אבל אנחנו יכולים לתת לה סיבות טובות ותמיכה כך שהיא תישאר לאורך זמן.  

לדברי סטיבן קובי, הסוד הוא להתמקד במעגל ההשפעה, ולא בדברים שנמצאים בפער בין מעגל ההשפעה ומעגל הדאגה. יש שתי תועלות מרכזיות בכך. הראשונה היא שאם נתמקד בבעיות שנמצאות במעגל ההשפעה, מעבר לזה שנוכל באמת לפתור אותן, נשיג תחושת מסוגלות ושליטה שישפרו את מצב רוחנו. השניה היא שלאורך זמן, נוכל להרחיב את המעגל ההשפעה ולצמצם את מעגל הדאגה. הפער בין המעגלים תמיד יהיה קיים, אבל אולי נוכל לצמצם אותו.

את משאבי ההתמודדות שלכם כבר הכרתם?

דרך נוספת להתמודדות היא לערוך מיפוי של המשאבים שיש לנו. ממש לכתוב לעצמנו את ארסנל המשאבים שלנו. תחת משאבים יכולים להיכנס משפחה, חברים וגורמי תמיכה שונים בקהילה או במקום העבודה. אנשי מקצוע שאנחנו יכולים להתייעץ איתם יכולים להיות משאב משמעותי בתמיכה, ייעוץ והכוונה. מעבר לתועלת שיש בעשיית סדר במשאבים, נוכל להבין אם יש משאבים נוספים שאנחנו צריכים או יכולים לגייס. חבר שלא נעזרנו בו או קרוב משפחה שהציע לעזור בעבר ולא פנינו אליו. כל אחד מהם יכול להרחיב את מעגל ההשפעה שלנו ולעזור לנו להתמודד עם העומס והלחץ שאנחנו חווים.

כאן ועכשיו

לפעמים יש תחושה שהכל סוגר עלינו. תחושה שאנחנו לא מצליחים לנשום וצריכים עזרה כאן ועכשיו. אז קודם כל, חשוב לזכור ששיחה קצרה עם חבר או חברה יכולים לעשות פלאים, ויש גורמים מקצועיים כמו מוקד ער"ן (עזרה ראשונה נפשית) שתמיד מוכנים לעזור. בנוסף, ישנה טכניקה שפותחה במרכזי חוסן ע"ש כהן-האריס שנקראת עש"ן ד"ק שתוכל לסייע לכם ברגעים כאלה.

תראו, המציאות שלנו לא פשוטה. לא כתושבי מדינת ישראל ולא כבני משפחה מטפלים. אבל חשוב לזכור שני דברים מרכזיים. הראשון הוא שיש בכוחנו לעשות דברים קטנים שישפרו את התחושה שלנו. השני הוא שאנחנו לא לבד, ויש מסביבנו אנשים שישמחו לעזור לנו בחירום או בשגרה.

יאללה, שתגיע כבר השגרה.

The post בני משפחה מטפלים בחירום – איך להתמודד עם המתח במציאות הנוכחית? appeared first on CareGivers.

כשמדובר על טיפול ותמיכה בבן משפחה שזקוק לכך, המעגל החשוב והמשמעותי ביותר הוא המשפחה. ברוב מוחלט של המקרים, אף אחד לא יכול להחליף את המשפחה. להיות בני משפחה מטפלים זה לצעוד בדרך ארוכה, שכדאי לצעוד בה יחד. אבל, כמו שאתם ודאי יודעים, משפחה היא דבר מורכב. יש שמחה, יש עצב. יש אהבה ויש מריבות. יש התכנסות סביב שולחן החג, ויש התכנסות סביב מיטה בבית החולים כשצריך. כדי שנוכל לעבור את הדרך הזו בצורה הטובה ביותר כמשפחה, הנה כמה רעיונות שיוכלו לסייע לכם.

לדבר. פשוט לדבר.

יש דברים שנשמעים מובנים מאליהם, אבל המציאות מלמדת אותנו שהם לא כאלה. תקשורת ושיח בין אנשים הוא אחד מהם. תחת עומס המשימות ושגרת היום יום, קל לשכוח את החשיבות של ניהול התקשורת בין חברי המשפחה. לפעמים נעדיף להתקדם לבד ורק אחר כך לשתף או להתייעץ. כשותפים באחריות ובמסע כבני משפחה מטפלים, כדאי לזכור שני דברים חשובים. האחד הוא שכדי שחברי המשפחה ידעו מה אנחנו מצפים או מבקשים מהם, אנחנו צריכים למצוא את הדרך לדבר כך שיוכלו להקשיב (ולא, הודעה קולית בוואטסאפ היא לא הדרך). השני הוא שאם נשפר את דרכי התקשורת שלנו סביב הטיפול, נוכל להיות יעילים יותר, רגועים יותר ובסופו של דבר האדם בו אנחנו מטפלים יהנה מהפירות של התקשורת המשופרת.

ועוד משפט אחד על האנשים בהם אנחנו מטפלים. מלבד מקרים של בעיה בשיפוט ותפיסת המציאות, כמו בדמנציה מתקדמת, נדבר גם איתם. נשתף אותם בתהליך החשיבה וקבלת ההחלטות ותנו להם מקום משמעותי במהלכו. בראש ובראשונה בגלל שזה הדבר הראוי והמכבד לעשות. אנחנו לא "מחליטים עליהם", אלא מחליטים וחושבים יחד איתם. שנית, אם הם יהיו חלק מהתהליך, זה מעלה את הסבירות לכך שנקבל את ברכת הדרך ואת שיתוף הפעולה שלהם. 

לנהל את המשימה

תמיכה וטיפול בבן משפחה יכול להיות סיפור מורכב. עולמות ידע שונים ולא מוכרים, משימות שונות וזה עוד בלי לדבר על העומס הרגשי שנגזר מזה ועל החיים עצמם שממשיכים להתנהל ולא מחכים לנו. כמו בתחומים אחרים עם מורכבות דומה, כדאי לנהל את התהליך בכלל, ואת התקשורת המשפחתית בפרט. אם נשווה את הנושא לעולם העבודה, המשפחה היא הצוות שמנהל את הפרויקט. כדי שהפרויקט יצליח, הצוות צריך לתקשר בצורה טובה ולבנות שגרות עבודה לטובת הצלחת הפרויקט. השלב הראשון הוא להבין את מורכבות התהליך, ולהתחיל לנהל אותו. לדעת לזרום זה חשוב, אבל כברירת מחדל, כדאי לנהל את התהליך כמשפחה.

חלוקה בנטל ולא שוויון בנטל

בדרך כלל, כל אחד מחברי המשפחה נמצא בשלב קצת שונה בחיים. מבחינה מקצועית, מבחינה משפחתית ומבחינות רבות אחרות. כתוצאה מכך, מידת הפניות של כל אחד מחברי המשפחה שונה, ולכל אחד יש יכולות וכשרונות שונים. כשאנחנו מסתכלים על סך המשימות והתפקידים שצריך לבצע כמשפחה מטפלת ותומכת, כדאי לקחת בחשבון את העומסים והכשרונות ולהתחלק במשימות בהתאם. לפעמים אחת תיקח על עצמה יותר תפקידים לפעמים מישהו אחר יתפוס יותר משימות וזה בסדר. לא צריך להיות שוויון בחלוקת המשימות, אלא התאמה של המשימות לכל אחד מחברי המשפחה. אם נסתכל על הדברים בצורה הזו נאפשר זרימה ופתיחות בחלוקה במשימות ונוכל להחזיק את העומס כמשפחה לאורך זמן רב יותר.

להיזכר ב"למה?"

כולנו יודעים איך זה מרגיש כשהשגרה שואבת אותנו. תחושה של כניסה לרוטינה, יום אחר יום, שבוע אחר שבוע. מדי פעם, אנחנו מצליחים לעצור או נעצרים בעל כורחנו ונזכרים למה אנחנו כאן. מהם הדברים שבגללם אנחנו פועלים בשגרת היום יום. הרגעים האלה הם יקרים וחשובים, כי הם עוזרים לנו להחזיק את הראש מעל המים במסע שלנו, על אחת כמה וכמה כשמדובר בעומס ובמשמעות שמלווים אותנו כבני משפחה מטפלים. 

נסו להיזכר בזה מדי פעם, כמשפחה. זה יכול להיות בשיחה טלפון או בהודעת וואטסאפ בקבוצה המשפחתית. תזכורות קטנות שעוזרות להמשיך הלאה, כמו גחליליות קטנות שמאירות בלילה ומזכירות לנו כמה יופי יש בעולם.

חשוב לזכור שהמשפחה שלנו היא השותפה שלנו במסע. כדי שהדרך תהיה טובה יותר, שווה להשקיע מאמץ ומחשבה כדי למצוא את הדרכים לצעוד יחד כמשפחה. 

זו השקעה משתלמת. 

באחריות.

The post לדבר, לנהל, להתאים ולהיזכר בלמה appeared first on CareGivers.

The post 18.3.24 – TheMarker "אינטרס חברתי-כלכלי": הקלות משמעותיות לעובדי מדינה המטפלים בקרוב חולה appeared first on CareGivers.

במאמר מרתק על חדשנות ושינויים פורצי דרך בהמטו-אונקולוגיה, שמה פרופ' פיה רענני, מנהלת המערך ההמטו-אונקולוגי בבית החולים בילינסון, דגש רב על חשיבותה של ההכרה בבני משפחה מטפלים, המהווים חלק משמעותי ובלתי נפרד ממערך הטיפול בחולה:

"פעם הרפואה עסקה רק בפן הרפואי המקצועי גרידא. היום אנחנו שמים פוקוס גם על המלווים של המטופל. אנחנו מבינים שלכל חולה, כמעט, יש תומך עיקרי, ושעלינו להתייחס לצדדים הפרקטיים והמעשיים, עימם מתמודדים בני המשפחה המטפלים.

במידה מסוימת, ה-Caregiver "מנוצל" על ידי המערכת לקידום צורכי החולה והטיפול בו, ואנו כמערכת "משתמשים" בו וביכולותיו, מתעלמים ממנו כישות ולא מתייחסים למצוקות שלו.

לאחרונה הצטרפתי יחד עם הצוות שלי, הכולל עו"סית, אחיות מובילות ורופאים בשיתוף חברת נוברטיס ועמותת Caregivers Israel לפרויקט שמובילה "כללית מחקר וחדשנות" במסע המטופל, במטרה לבנות אפליקציה ייעודית עבור ה-Caregivers. אני פועלת אצלי בבית החולים להוציא את המלווים מהחשיכה לאור ולמודעות".

לקריאת המאמר מצ"ב

The post חדשנות ושינויים פורצי דרך / פרופ' פיה רענני 4.1.2024 appeared first on CareGivers.

The post איך אפשר לטפל בבן משפחה ולא לעצור את החיים? תכנית "פתוח" של אפרת ברזל/ 8.2.24 appeared first on CareGivers.

The post משפחות בעצם עוצרות את החיים שלהן לגמרי" ראיון אצל אודי סגל ואלי כהן 103FM 15.3.2024 appeared first on CareGivers.