The post Israel’s hospitals are beginning to recognize, empower family caregivers appeared first on CareGivers Israel.

בשעה מורכבת זו, האחריות כבני ובנות משפחה מטפלים גדלה, הלחץ גובר והזמן לעצמכם הולך ומצטמצם.

איך לשמור על שגרה גמישה בתוך הכאוס?

למה הפוגה קצרה היא לא מותרות, אלא תנאי הכרחי לתפקוד?

מתי ואיך להיעזר בסביבה ובמוקדי התמיכה?

לרשותכם, המלצות להתמודדות בתקופה הזו ורשימת מוקדי סיוע ותמיכה.

להורדת ההמלצות כקובץ PDF

The post המלצות לבני משפחה מטפלים בשעת חירום appeared first on CareGivers Israel.

עכשיו, באמצעות “עיגול לטובה” אתם יכולים לעזור לנו להחזיק להם את היד ולהיות שם בשבילם. מזמינות אתכם להצטרף לקהילת התומכים שלנו באמצעות “עיגול לטובה”. כשאתם בוחרים לעגל לטובתנו, אתם תומכים בבני משפחה מטפלים נוספים ועוזרים ביצירת מרחב, שבו בנות ובני המשפחה המטפלים, מצויים במרכז התמונה.

בכל פעם שתשלמו בכרטיס האשראי, הסכום יעוגל לשקל הקרוב והאגורות העודפות ייתרמו ישירות לעמותה. קניתם ב-18.90 ש”ח? 10 אגורות הולכות לתמיכה במטפלים. התרומה הממוצעת בחודש היא רק כ-6 שקלים, אבל עבור משפחה מטפלת זה עולם ומלואו. דקה אחת של רישום, ליצירת מרחב שבו בני המשפחה המטפלים מצויים במרכז התמונה.

כאן מצטרפים לעיגול לטובה

The post האגורות הקטנות שלכם – האוויר לנשימה שלהם ❣️- נרגשים לבשר שהצטרפנו למיזם “עיגול לטובה”! appeared first on CareGivers Israel.

אחד מארבעה עובדים במשק הישראלי מטפל בבן משפחה שנזקק לתמיכה, ללא הגנות חוקיות ממקום העבודה | בדיון בכנס אילת לעבודה הסכימו נציגי ההסתדרות והמעסיקים ובני ההמשפחות על הצורך בהסדרים שיגנו עליהם: “צריך מדיניות ומחויבות, לא להסתמך רק על הקשר בין מנהל לעובד”

“היום זו כבר לא שאלה האם תהיו בני משפחה מטפלים – השאלה היא רק מתי זה יקרה לכם, וכמה פעמים לאורך החיים” – כך אמרה היום (רביעי) רחל לדאני, מנכ”לית עמותת Caregivers Israel בכנס אילת ליחסי עבודה, בפאנל שעסק בנושא הזכויות של עובדים המטפלים בקרובי משפחה חולים או מוגבלים. “בעולם מגבשים מדיניות ממשלתית בנושא שמתמקדת לא רק במתן תוספת ימי מחלה לעובד מטפל, אלא גם בהרחבת הזכות לגמישות במקום העבודה שמאוד עוזרת”.

לפי הנתונים שהציגה לדאני, בישראל על פי ההערכות כ-1.5 מיליון בני משפחה מטפלים, מהם כ-60% עובדים – אחד מכל ארבעה עובדים. הגיל הממוצע של המטפלים הוא 44, והם מטפלים בקרוב משפחה נזקק במשך 5 שנים בממוצע. לדאני סיפרה שהיא עצמה טיפלה הן בבן זוג שחלה במחלה קשה והחלים והן בהורים מבוגרים, וסיפרה שמשפחתה מתמודדת כיום עם הליווי של אחיין שנפגע במלחמה.

“המלחמה לצערי הביאה לנו גל גדול נוסף של משפחות שמטפלות בפצועים”, אמרה לדאני, “היום העזרה שמעסיקים מציעים באה הרבה פעמים כמחווה של רצון טוב, אבל המטרה שלנו צריכה להיות שתהיה מדיניות ומחויבות. לא להסתמך רק על הקשר, שלפעמים הוא טוב יותר ולפעמים פחות, בין מנהל לעובד”.

גיא שמחי, הממונה על תעסוקת עובדים עם מוגבלות בלשכת יו”ר ההסתדרות, אמר שהמדינה חייבת להיכנס לאירוע. “אנחנו צריכים שגם שם המדינה תיכנס כדי לתת את המענה להתאמות הנדרשות לאנשים האלה. אנחנו יודעים שהרבה הורים מטפלים פשוט נשארים בבית, וזה משמעותי מאוד לייצר להם את התנאים שיוכלו לצאת לעבוד. זה משמעותי גם לרווחה הנפשית שלהם, וזה גם פיתרון למצוקת כוח האדם במשק וגיוון של מקומות העבודה, שמייצר ערך כשלעצמו. יש פה סוגיה חברתית מהמעלה הראשונה”.

לדברי שמחי, נציבות שירות המדינה גיבשה נוהל מסודר לטיפול בנושא, והוא היה רוצה שמהלך דומה ייושם גם במגזר הפרטי – אך כאן נדרשת מעורבות של הממשלה, על מנת שעלות ההתאמות לא תיפול על כתפי המעסיקים לבדם, ותייצר תמריץ שלילי להעסקת עובדים מטפלים. “אנחנו נמצאים כבר בשיח על הדבר הזה, הן עם המדינה והן עם המעסיקים. עצם הישיבה סביב השולחן בחיפוש משותף של פתרונות זה דבר משמעותי מאוד”.

שמחי הזכיר שההסכם שנחתם בין ההסתדרות והמעסיקים בשנת 2014, ושאף הורחב בצו הרחבה על ידי המדינה אשר קבע כי מעסיקים מעל 100 עובדים חייבים להעסיק לפחות 3% עובדים עם מוגבלויות, עשה שינוי משמעותי מאוד בשטח והביא לקליטתם של עובדים רבים ולהשתלבות טובה שלהם בשוק העבודה. הוא הציע שינוי בכיוון דומה גם עם העסקת עובדים שמטפלים בבני משפחה. “אני מאמין שנוכל ביחד, השותפים החברתיים, ליצור גם כאן שינוי משמעותי מאוד עם תרומה גדולה למשק ולחברה, שרחבה בהרבה מהרווח הכספי”.

מנכ”ל התאחדות המלאכה והתעשייה, רונן סולומון, סיפר שגם הוא ליווה את הוריו הסיעודיים במשך שנים ארוכות. “אני חושב שרוב המעסיקים היום מבינים את הערך של לשמר עובד דווקא בתוך סיטואציות מורכבות שכאלה. אם בעבר, בתחילת הקורונה, מעסיקים היו מוותרים על עובדים בקלות ומוציאים אותם לחל”ת – היום הם הבינו איזו טעות זו הייתה, ובחרבות ברזל ראינו שכמעט ולא הוציאו עובדים לחל”ת, מחשש שיברחו למקום אחר. גם אני הייתי מוצא את עצמי כשליוויתי את ההורים הולך לבית החולים עם לפטופ ועובד.

“המדינה צריכה להיכנס לאירוע”, הדגיש סולומון, “אם היום יש אדם סיעודי בביתו, יכול להיות שיש מקום לבקש שחלק מתקציב הסיעוד יגיע לבן המשפחה המטפל. אם יש אדם שצריך סיוע משפחתי צמוד יכולה המדינה, אולי דרך ביטוח לאומי, לתגמל את העובד על אובדן ימי העבודה שמעבר לימי החופשה והמחלה. במקרה שלי, לאורך 7 שנים לא נשארו לי יותר ימי חופשה ומחלה. כמו שעשו את זה ברפורמה בסיעוד, שניתן להקצות חלק מהכסף לתא המשפחתי שמטפל, אני חושב שגם כאן זה יכול בהחלט להיות חלק מהפתרון”.

לקריאת הכתבה ב”דבר” 

The post “המדינה צריכה להיכנס ולתת מענה לעובדים שמטפלים בבני משפחה” appeared first on CareGivers Israel.

מחקרים מראים כי חלק משמעותי מכוח העבודה משלב עבודה עם טיפול בהורה מזדקן, בן זוג חולה או ילד עם צרכים מיוחדים • בישראל של 2026, הקריאה שלנו למעסיקים ולמקבלי החלטות: אל תחכו למשבר, תנהלו אותו

רחל לדאני, מנכ”לית ומייסדת הארגון הישראלי לבני משפחה מטפלים, CareGivers Israel

עולם העבודה אוהב לדבר על העתיד. השיח הניהולי מתמקד בבינה מלאכותית, באוטומציה ובחדשנות טכנולוגית, אך במקביל מתרחשת תופעה אנושית עמוקה שהייתה עד לא מזמן כמעט שקופה, וכעת מקבלת הכרה רשמית כגורם שמעצֵב את המציאות הארגונית: עובדים בני משפחה מטפלים (Family Caregivers).

ארגון SHRM (Society for Human Resource Management), הגוף המשפיע ביותר בעולם בתחום משאבי האנוש, פרסם לאחרונה את רשימת חמשת האתגרים האסטרטגיים של שוק העבודה לשנת 2026. לצד בינה מלאכותית והשפעתה על עולם העבודה, הנסיקה בעלויות ההטבות, המחסור החריף בכוח אדם מיומן ואתגרי רגולציה וציות בסביבה משפטית משתנה, מופיעה לראשונה סוגיה אחת ברורה, המוגדרת בדוח כ-Pressing Future of Caregiving and Workforce Well-Being  זוהי הצהרה דרמטית: האחריות הטיפולית של עובדים כבר אינה נושא של רווחה או איזון בית עבודה, אלא רכיב בליבת אסטרטגיית ההון האנושי, עם השפעה ישירה על ה-KPIs של הארגון.

מאחורי הכותרות עומדים נתונים חד-משמעיים: מחקרי SHRM מראים כי חלק משמעותי מכוח העבודה משלב עבודה עם טיפול בהורה מזדקן, בן זוג חולה או ילד עם צרכים מיוחדים. זו אינה קבוצה שולית. 42% מהעובדים המטפלים מדווחים שהאחריות הטיפולית פגעה ישירות במסלול הקריירה שלהם, החל מוויתור על קידום ועד עזיבה מלאה של מקום העבודה.

עבור מנהלים, המשמעות היא תפעולית וכלכלית כאחד. עובדים בני משפחה מטפלים נעדרים בממוצע מכ־1.2 ימי עבודה לא מתוכננים בכל חודש בשל חובות טיפול פתאומיות. בארצות הברית בלבד, ההיעדרויות הללו מתורגמות לאובדן פריון המוערך בכ־17.5 מיליארד דולר מדי חודש. כאשר עובד נאלץ להיעלם בשל משבר רפואי בבית, הארגון סופג פגיעה ישירה במדדי הליבה שלו: זמינות כוח אדם, רציפות תפעולית ועמידה ביעדים.

מישראל לעולם: מניהול מקרה לניהול תופעה

עבורנו זו אינה תובנה חדשה. כבר לפני למעלה מעשור זיהינו שעובדים בני משפחה מטפלים אינם מקרה פרטי, אלא תופעה מערכתית. מתוך ההבנה הזו הובלנו, בשיתוף אשל־ג’וינט, מהלכים לפיתוח מודלים של הכרה ותמיכה במגזר הציבורי ובצה”ל. בהמשך, יחד עם חברת אסטרהזניקה, הרחבנו את העבודה גם למגזר הפרטי ופיתחנו את WorCare מודל יישומי שמתרגם הכרה ומודעות למדיניות ולתשתיות ארגוניות מתמשכות.

הניסיון שנצבר לאורך השנים מלמד שהשינוי אינו נוצר מכלי אחד בודד, אלא משילוב נכון ביניהם. הרצאות וסדנאות ממלאות תפקיד חשוב ביצירת שפה משותפת, בהעלאת מודעות ובהפחתת סטיגמה. קהילות פנים־ארגוניות מעניקות מרחב מתמשך של שייכות, למידה ותמיכה הדדית. אך כאשר כל אלה פועלים ללא עוגן של מדיניות ברורה, השפעתם נותרת מוגבלת.

לעומת זאת, כאשר הרצאות, סדנאות וקהילות פנים־ארגוניות יושבות על בסיס של מדיניות ארגונית שמכירה בעובדים בני משפחה מטפלים, מגדירה עקרונות ברורים ומחוברת לתהליכי ניהול, הן הופכות מכלי נקודתי למנוע השפעה. זה הרגע שבו מתחיל להיווצר שינוי מדיד במדדי הליבה של הארגון – משימור עובדים ועד חוסן תפקודי. זהו המעבר הקריטי מניהול של מקרים פרטניים לניהול של אסטרטגיית הון אנושי רחבה.

בישראל של 2026, שבה אחד מכל ארבעה עובדים הוא בן משפחה מטפל, ובצל השלכות המלחמה שיצרה גל חדש של מטפלים במצבי קצה רפואיים ושיקומיים, האתגר הזה חד במיוחד. מקומות העבודה נמצאים בעמדת השפעה קריטית כמרחב שבו ניתן לזהות מוקדם עומסים, לייצר גמישות ולשמר עובדים לאורך זמן.

הקריאה שלנו למעסיקים ולמקבלי החלטות ברורה: אל תחכו למשבר, תנהלו אותו. הכירו בעובדים בני משפחה מטפלים כקבוצה בעלת צרכים ייחודיים, והטמיעו מדיניות ארגונית של תמיכה ותשתיות קבועות כחלק אינטגרלי מניהול הארגון. בעולם העבודה של השנים הקרובות, זה לא Nice to Have זה תנאי בסיס לחוסן ארגוני, לשימור טאלנטים ולניהול אחראי.

לכתבה בישראל היום

The post 42% פגיעה בקריירה: האוכלוסייה שהפכה לאתגר תעסוקתי – והפתרון appeared first on CareGivers Israel.

27.1.26, מוסף הארץ

במערכת הבריאות יש דמות אחת שנמצאת תמיד בחדר, אבל לעתים רחוקות נשאלת לשלומה: בן/ת המשפחה המטפל. בין טיפולים, בדיקות ולילות ללא שינה, הוא מחזיק את החולה, את הבית והמשפחה, בלי הכרה רשמית ולעתים גם בלי תמיכה ורשת ביטחון. במערך ההמטולוגי במרכז דוידוף לטיפול וחקר מחלות הסרטן בבילינסון, החליטו להפוך את הבלתי נראה לנראה, ולמקם את בן המשפחה המטפל כחלק מהטיפול עצמו. כי כשמטפלים בבן משפחה מטפל, גם החולה מקבל סיכוי טוב יותר להחזיק מעמד, להחלים, לחזור לשגרה.

יניב דורנבוש בשיתוף בילינסון

כבר קרוב ל-40 שנה שפרופ’ פיה רענני עובדת כרופאה. היא הקימה את יחידת האשפוז והמערך האונקולוגי במרכז דוידוף ומשנת 2013 היא מנהלת את המערך ההמטולוגי וההמטו-אונקולוגי בבית החולים, ופרופ’ מן המניין. ובכל זאת, שיחת טלפון אחת עם אישה שבעלה היה במעקב המטו-אונקולוגי, חשפה בפניה עולם שלם שכלל לא הייתה מודעת אליו. “פתאום הבנתי כמה אנחנו מתמקדים בחולה ולא רואים את מי שעומד מאחורי החולה”.

בישראל יש כמיליון וחצי בני משפחה מטפלים הלוקחים על עצמם אחריות יומיומית. המערכת הרפואית רגילה לראות את מי שמביא את החולה לאשפוז, ממלא טפסים ומתאם תורים. הם נוכחים כמעט בכל מפגש רפואי, אבל ברוב המקרים איש אינו בודק מהו המחיר שהם עצמם משלמים. הפער הזה מתחדד דווקא על רקע השינויים שחלו בשירותי הרפואה בשנים האחרונות, ובראשם המעבר לטיפול שמתנהל בבית. טיפולים ביולוגיים פומיים, מעקבים מרחוק, ביקורים וירטואליים וטיפולי הוספיס ביתי מעבירים חלק ניכר מהאחריות אל הסביבה הביתית.

“הבית והמשפחה הופכים ליחידת הטיפול בפועל”, מסבירה פרופ’ רענני, “כך שיש משמעות עצומה למי שמטפל שם יום-יום ומזכיר, עוקב ושם לב. מניסיון קליני, אנחנו רואים שהיענות לטיפול משפיעה ישירות על התגובה אליו, וברגע שבן המשפחה נשחק או קורס, גם הטיפול נפגע”.

מתוך ההבנה הזו יצאה פרופ’ רענני למסע שהפך את המערך ההמטולוגי במרכז דוידוף לטיפול וחקר מחלות הסרטן בבילינסון, לחלוץ בתחום שרוב מערכת הבריאות עדיין מתקשה לראות. היא יצרה קשר עם רחל לדאני, מייסדת עמותת Caregivers Israel, שפועלת מאז 2014 להעלאת המודעות לצרכים של בני משפחה מטפלים.

מה עשיתם אחרת במערך?

“הענקנו למצב הזה שם ומקום, כולל חצץ ייעודי בתיק הרפואי הממוחשב. הדבר נשמע טכני, אבל מדובר בשינוי תפיסתי. בן או בת המשפחה קיימים במערכת, לא רק החולה. מעבר לכך, אנחנו מקיימים כבר שנים מפגשי משפחה בצמתים קריטיים, כשמזהים מתח, קושי, או כשמגיעים לנקודות מורכבות כמו סוף חיים. מפגשים אלה מאפשרים ליישר קו, להפחית עומסים ולתת מקום גם למה שלא תמיד נאמר ליד החולה”, מספרת פרופ’ רענני.

בנובמבר 2023 הוקמה במערך ההמטולוגי במרכז דוידוף קבוצת תמיכה ייעודית לבני משפחה מטפלים. הקבוצה פעלה במשך כשנתיים במתכונת של “קבוצת רכבת”, שבה משתתפים מצטרפים ויוצאים בהתאם לשלב שבו הם נמצאים. אורית הורן, עובדת סוציאלית במערך ההמטולוגי במרכז דוידוף ומנחת קבוצות, מלווה את הפרויקט מתחילתו. “הקבוצה שלנו פועלת בתפיסה שבני המשפחה הם מערכת שלמה שמושפעת מהמחלה ובו בזמן משפיעה על אופן ההתמודדות איתה. מנקודת מבטנו כצוות מטפל, הטיפול אינו יכול להסתכם בפרט הבודד. כאשר אנחנו דואגים לשלומם הרגשי והנפשי של כל חלקי המערכת המשפחתית, מתאפשרת יצירה של יחידה מאוזנת ושלמה יותר”. לדבריה, החוסן שנבנה בקבוצה הפך למשאב שמלווה את המשתתפים גם בהתמודדויות עתידיות, במשברים ובצמתי חיים נוספים. “המטרה אינה רק לשרוד את התקופה הקשה, אלא לאפשר תהליך של התפתחות והעצמה פנימית”.

מה קורה כשבן משפחה מטפל נשבר בעצמו?

“הוא מזניח את בריאותו, לא הולך לבדיקות ולא מטפל בעצמו. יש נתונים על שיעורי תחלואה ותמותה גבוהים יותר בקרב בני משפחה מטפלים, ויש אפילו עדויות ביולוגיות לנזק מצטבר. מחקרים על בני משפחה של חולי אלצהיימר הראו שהסמן הביולוגי שמעיד על תוחלת חיים, מתקצר מהר יותר”, משיבה פרופ’ רענני. את החשיבות הבינה פרופ’ רענני דרך מפגש עם זוג צעיר. החולה הגיע לאשפוז כשהוא מלווה באשתו, ופרופ’ רענני הבחינה במצוקה שלה. כשניסתה לברר מה עובר עליה, החולה סיפר כי בעבר טיפלו יחד בבתם שחלתה בלוקמיה. אז, בהתמודדות הקשה מול המחלה, הם היו שניים. עכשיו, כשהוא החולה, האישה נושאת לבדה את מלוא הנטל. במשפט אחד התבהרה הדינמיקה כולה.

בשלב הזה בבילינסון כבר היה ברור שההתייחסות לבן המשפחה המטפל חייבת להפוך לחלק מהטיפול עצמו, ב”מרשם רופא”. “ברגע שאנחנו קוראים לכך ‘מרשם רופא’, הסטטוס עובר מ-nice to have לחלק אינטגרלי מהטיפול. בן משפחה מועצם הוא שותף. הדבר מתבטא בפחות אשפוזים מיותרים, בשחרור מוקדם יותר והיענות טובה יותר לטיפול. זה טוב לחולה, טוב למערכת, וטוב גם למי שנמצא לידו”.

מלי רובינשטיין, אחות מתאמת תחום במערך ההמטולוגי ומטפלת זוגית המלווה את הקבוצות, רואה את ההשפעה הזו מדי יום. “כאחות אני תמיד מסתכלת על בן המשפחה המטפל כשותף מרכזי בתהליך. המעטפת שהוא מקבל קריטית למניעת שחיקה לאורך זמן, ויש לה השפעה ישירה על איכות הטיפול וההיענות של המטופל. לא פעם בן משפחה מתרגש רק מהשאלה הפשוטה ‘מה שלומך היום?’, ומספר שזו הפעם הראשונה שמישהו רואה אותו ומתעניין בו. התמיכה בבן המשפחה המטפל היא לא תוספת, היא חלק מהותי מההתמודדות”.

בינואר השנה נפתחה קבוצה חדשה במתכונת מעודכנת של עשרה מפגשים. במפגש הראשון הקריאה פרופ’ רענני שיר של אמילי דיקינסון – “Hope is the thing with feathers” (התקווה היא הדבר עם הנוצות). השיר מדמה את התקווה לציפור קטנה שיושבת בנפש האדם, שרה בלי הפסקה גם ברוחות עזות וחזקות. היוזמה זכתה לתשומת לב גם מחוץ לכותלי בית החולים, עם הזדמנות להציג את המודל בכנס ובבית הנשיא בחסות עמותת Caregivers Israel. “ההכרה הזו מכניסה את הנושא לשיח רחב יותר ומאותתת למערכת שיש כאן עיוורון שצריך לתקן”, מדגישה פרופ’ רענני.

מה הצעד הבא?

“השאיפה שלנו היא להרחיב את המודל לכל מחלקות בית החולים, ואולי גם לפתח מחקר שיבדוק את הסמנים הביולוגיים האלה גם אצל בני משפחה של חולי סרטן”, מציינת פרופ’ רענני. במרכז דוידוף בני המשפחה המטפלים הם חלק מהרצף הטיפולי והיומיומי. הם נמצאים בתוך העבודה הקלינית, בתוך הבית, ובתוך החיים שמחוץ למחלקה. עבור פרופ’ רענני וצוותה, זו דרך עבודה רפואית שמבקשת לראות את התמונה המלאה סביב החולה, ולהכיר בכך שהטיפול אינו תחום רק בין דלתות חדר האשפוז.

The post “התייחסות לבן משפחה מטפל כחלק אינטגרלי מהטיפול” appeared first on CareGivers Israel.

The post בני משפחה מטפלים: בדרך למדיניות של הכרה ותמיכה appeared first on CareGivers Israel.

The post מנכ”לית וולפסון השתתפה בכנס בבית הנשיא ושיתפה בסיפורה האישי והמרגש appeared first on CareGivers Israel.

The post חדש: אתר המציג את כל טיפולי הבית של קופות החולים appeared first on CareGivers Israel.

The post כנס בני משפחות מטפלים בבית הנשיא בירושלים appeared first on CareGivers Israel.