מפגש משפחתי – כלים להיערכות משפחתית בטיפול בחולה סרטן

By 6th מרץ, 2019 בני משפחה מטפלים- היבטים אישיים התגובות מושבתות

 

  • מהם מפגשים משפחתיים?

  • מתי צריך לקיים מפגש משפחתי?

  • מי צריך לקחת חלק במפגשים המשפחתיים?

  • מה צריך לעשות כדי שהמפגשים המשפחתיים יעבדו?

 

מהם מפגשים משפחתיים?

טיפול בחולה סרטן אינו משימה לאדם אחד. מפגשים משפחתיים יכולים לעזור לך לוודא שכל אחד ואחד מבין את המצב.  את/ה זקוק/ה לאחרים שיתרמו את חלקם.  גם אם אינם מספקים טיפול ישיר, הזמן שאת/ה מקדיש/ה להענקת הטיפול עשוי להשפיע עליהם. המפגשים הם אמצעי לכך שכולם יהיו מודעים ומעורבים.

מפגשים משפחתיים הם מקום טוב לפתרון בעיות ולחילופי דעות. לעתים, רופאים ואחיות מקיימים מפגשים כדי לעזור למשפחה להבין את האבחנה והטיפול.

לא כל המפגשים המשפחתיים מתנהלים למישרין. תחושות לגבי האבחנה של המחלה והעתיד של חולה הסרטן, היסטוריה של יחסים עכורים ותקשורת לקויה עלולים להוות גורם משבש. אבל התוצאות יכולות להיות חיוביות.

 

מתי צריך לקיים מפגש משפחתי?

צריך לקיים מפגש משפחתי כאשר:

*בן משפחה אובחן כחולה במחלה.

*צריך לקבל החלטות.

*צריך לפתור בעיות.

*מצבו הבריאותי של החולה משתנה.

יש משפחות שנפגשות על בסיס קבוע כדי לחלוק מידע, להתמודד עם בעיות שעולות, לקבל החלטות ולדבר על הרגשות והצרכים שלהן.

 

מי צריך לקחת חלק במפגשים המשפחתיים שלנו?

יש להזמין כל מי שאמור להעניק טיפול לחולה הסרטן, כולל בני משפחה, חברים קרובים, שכנים וcaregivers  בתשלום.  יש לקחת בחשבון גם בני משפחה וחברים שגרים מחוץ לאזור. יש דרכים בהן יוכלו לעזור גם מרחוק.

חשוב להחליט אם על המטופל ליטול חלק בכל מפגש משפחתי. מחד, החולה רוצה להשמיע את רעיונותיו ודאגותיו, ומאידך, בני המשפחה והחברים עלולים שלא להיות מספיק כנים וגלויים בנוכחותו. אם לא משתפים את האדם המטופל במפגש, יש לשבת אתו לפני ואחרי המפגש כדי שיהיה מעורה במה שקורה.

 

מה צריך לעשות כדי המפגשים המשפחתיים שלנו יעבדו?

הנה כמה טיפים:

1.     לקיים את המפגש המשפחתי במקום ניטרלי ונוח. זה יכול להיות בביתו של מישהו, במשרד, בחדרו של הרופא או בטלפון.

2.     לבחור זמן ומקום שם לא יהיו הפרעות. יש לבקש מהאנשים לכבות את הטלפונים הניידים או לשים אותם על רטט. אם יהיו ילדים קטנים בסביבה, יש לדאוג לשמרטף שישגיח עליהם בחלק אחר של הבית.

3.     לשקול אפשרות לבקש ממישהו “חיצוני” לנהל את המפגש. עובד סוציאלי, רב או אחות יהיו מסוגלים לנהל את המפגש בצורה  יותר עניינית.

4.     להכין את הנקודות החשובות לדיון ולהעביר אותן למשתתפים לפני המפגש. למשל, תרצו לדון:

*במצב בריאותו של החולה (במיוחד בכל שינוי)

*במטרות הטיפול הרפואי/המשפחתי (care)

*בצרכים הכרוכים במתן יומיומי של caregiving

*בבעיות כספיות

*בקבלת החלטות

*בתפקידים השונים

*בצורך בתמיכה של בן המשפחה המטפל (ה-caregiver)

5.     להגביל בזמן דיון בכל אחד מהנושאים. “נדבר 20 דקות על כסף ואחר כך נעבור לדבר על עזרה בעבודות הבית”. כדאי לבקש ממישהו שיוודא שאין חריגה מהזמן.

6.     להתכונן לאי הסכמות. אם לא מגיעים להסכמה, יש להחליט לנסות דרך אחת למשך חודש, ולקבוע מועד כדי לדבר שוב על איך הדברים עובדים,

7.     לבקש ממישהו לרשום את פרטי המפגש. כולל ההחלטות והתפקידים , ואחרי המפגש לתת לכל אחד מהמשתתפים עותק של הרשימות.

8.     להקפיד לתת לאנשים תפקידים/משימות שהם יכולים לבצע היטב. למשל, לבקש מבן-הדוד המשעשע לארח לחולה לחברה ולאו דווקא להיות זה שעובר על חשבונות.

9.     כדאי לזכור שאי אפשר לפתור את כל הבעיות במפגש אחד. בסופו של המפגש המשפחתי יש לקבוע מקום ומועד למפגש הבא.

10. מעקב-follow up כשנפגשים שוב יש להתחיל בבחינה מחודשת של הרשימות וההחלטות שהתקבלו במפגש הקודם.

 

Translation and adaptation source:  http://www.helpforcancercaregivers.org/content/family-meetings