ארבעה רעיונות שטוב לזכור כבני משפחה מטפלים
כשמדובר על טיפול ותמיכה בבן משפחה שזקוק לכך, המעגל החשוב והמשמעותי ביותר הוא המשפחה. ברוב מוחלט של המקרים, אף אחד לא יכול להחליף את המשפחה. להיות בני משפחה מטפלים זה לצעוד בדרך ארוכה, שכדאי לצעוד בה יחד. אבל, כמו שאתם ודאי יודעים, משפחה היא דבר מורכב. יש שמחה, יש עצב. יש אהבה ויש מריבות. יש התכנסות סביב שולחן החג, ויש התכנסות סביב מיטה בבית החולים כשצריך. כדי שנוכל לעבור את הדרך הזו בצורה הטובה ביותר כמשפחה, הנה כמה רעיונות שיוכלו לסייע לכם.
לדבר. פשוט לדבר.
יש דברים שנשמעים מובנים מאליהם, אבל המציאות מלמדת אותנו שהם לא כאלה. תקשורת ושיח בין אנשים הוא אחד מהם. תחת עומס המשימות ושגרת היום יום, קל לשכוח את החשיבות של ניהול התקשורת בין חברי המשפחה. לפעמים נעדיף להתקדם לבד ורק אחר כך לשתף או להתייעץ. כשותפים באחריות ובמסע כבני משפחה מטפלים, כדאי לזכור שני דברים חשובים. האחד הוא שכדי שחברי המשפחה ידעו מה אנחנו מצפים או מבקשים מהם, אנחנו צריכים למצוא את הדרך לדבר כך שיוכלו להקשיב (ולא, הודעה קולית בוואטסאפ היא לא הדרך). השני הוא שאם נשפר את דרכי התקשורת שלנו סביב הטיפול, נוכל להיות יעילים יותר, רגועים יותר ובסופו של דבר האדם בו אנחנו מטפלים יהנה מהפירות של התקשורת המשופרת.
ועוד משפט אחד על האנשים בהם אנחנו מטפלים. מלבד מקרים של בעיה בשיפוט ותפיסת המציאות, כמו בדמנציה מתקדמת, נדבר גם איתם. נשתף אותם בתהליך החשיבה וקבלת ההחלטות ותנו להם מקום משמעותי במהלכו. בראש ובראשונה בגלל שזה הדבר הראוי והמכבד לעשות. אנחנו לא "מחליטים עליהם", אלא מחליטים וחושבים יחד איתם. שנית, אם הם יהיו חלק מהתהליך, זה מעלה את הסבירות לכך שנקבל את ברכת הדרך ואת שיתוף הפעולה שלהם.
לנהל את המשימה
תמיכה וטיפול בבן משפחה יכול להיות סיפור מורכב. עולמות ידע שונים ולא מוכרים, משימות שונות וזה עוד בלי לדבר על העומס הרגשי שנגזר מזה ועל החיים עצמם שממשיכים להתנהל ולא מחכים לנו. כמו בתחומים אחרים עם מורכבות דומה, כדאי לנהל את התהליך בכלל, ואת התקשורת המשפחתית בפרט. אם נשווה את הנושא לעולם העבודה, המשפחה היא הצוות שמנהל את הפרויקט. כדי שהפרויקט יצליח, הצוות צריך לתקשר בצורה טובה ולבנות שגרות עבודה לטובת הצלחת הפרויקט. השלב הראשון הוא להבין את מורכבות התהליך, ולהתחיל לנהל אותו. לדעת לזרום זה חשוב, אבל כברירת מחדל, כדאי לנהל את התהליך כמשפחה.
חלוקה בנטל ולא שוויון בנטל
בדרך כלל, כל אחד מחברי המשפחה נמצא בשלב קצת שונה בחיים. מבחינה מקצועית, מבחינה משפחתית ומבחינות רבות אחרות. כתוצאה מכך, מידת הפניות של כל אחד מחברי המשפחה שונה, ולכל אחד יש יכולות וכשרונות שונים. כשאנחנו מסתכלים על סך המשימות והתפקידים שצריך לבצע כמשפחה מטפלת ותומכת, כדאי לקחת בחשבון את העומסים והכשרונות ולהתחלק במשימות בהתאם. לפעמים אחת תיקח על עצמה יותר תפקידים לפעמים מישהו אחר יתפוס יותר משימות וזה בסדר. לא צריך להיות שוויון בחלוקת המשימות, אלא התאמה של המשימות לכל אחד מחברי המשפחה. אם נסתכל על הדברים בצורה הזו נאפשר זרימה ופתיחות בחלוקה במשימות ונוכל להחזיק את העומס כמשפחה לאורך זמן רב יותר.
להיזכר ב"למה?"
כולנו יודעים איך זה מרגיש כשהשגרה שואבת אותנו. תחושה של כניסה לרוטינה, יום אחר יום, שבוע אחר שבוע. מדי פעם, אנחנו מצליחים לעצור או נעצרים בעל כורחנו ונזכרים למה אנחנו כאן. מהם הדברים שבגללם אנחנו פועלים בשגרת היום יום. הרגעים האלה הם יקרים וחשובים, כי הם עוזרים לנו להחזיק את הראש מעל המים במסע שלנו, על אחת כמה וכמה כשמדובר בעומס ובמשמעות שמלווים אותנו כבני משפחה מטפלים.
נסו להיזכר בזה מדי פעם, כמשפחה. זה יכול להיות בשיחה טלפון או בהודעת וואטסאפ בקבוצה המשפחתית. תזכורות קטנות שעוזרות להמשיך הלאה, כמו גחליליות קטנות שמאירות בלילה ומזכירות לנו כמה יופי יש בעולם.
חשוב לזכור שהמשפחה שלנו היא השותפה שלנו במסע. כדי שהדרך תהיה טובה יותר, שווה להשקיע מאמץ ומחשבה כדי למצוא את הדרכים לצעוד יחד כמשפחה.
זו השקעה משתלמת.
באחריות.
