הביטוי "איזון בית – עבודה" מסתובב באוויר העולם כבר זמן רב. הוא מגלם בתוכו את הרצון לשמור על איזון בין שני עולמות שדורשים מאתנו משאבי זמן רבים, ושניהם בעלי חשיבות רבה עבורנו. האתגר הוא איך לשמור על איזון בין השניים בצורה בריאה. כבני משפחה מטפלים, הביטוי הזה מקבל טוויסט והופך להיות מאתגר אפילו יותר. איך משלבים בין שני עולמות שדורשים מאתנו כל כך הרבה, כשחלקו של הבית במשוואה מקבל משקל נוסף מעבר לרגיל?
מצד אחד, אנחנו רוצים לתת כמה שיותר למען מי שאנחנו דואגים ומטפלים בו. מצד שני מקום העבודה שלנו חשוב לנו. הקריירה חשובה לנו, ההתפתחות המקצועית חשובה לנו וכמובן המשכורת חשובה לנו.
זה אתגר קשה ומורכב, שדורש מאיתנו להחזיק שתי חזיתות גדולות בו זמנית, כששתיהן חשובות לנו.
בני משפחה מג'נגלים
את אשת מקצוע, קרייריסטית, טובה מאוד במה שאת עושה וגאה בזה. באותה נשימה, את בת מסורה שמטפלת בהורים, נמצאת שם כשאת יכולה ולפעמים נקראת לדגל גם אם את לא ממש יכולה וצריכה להזיז הרים וגבעות הצידה וגאה גם בזה.
אתה מקצוען בתחומך, אוהב להגיע למשרד כל בוקר ומוערך בקרב חברי הצוות שלך. באותה המידה אתה מוכן לעשות הכל בשביל ההורים שלך, ורוצה להיות הכי טוב שאפשר עבורם. ולשניכם זה קשה להחזיק את שני הכדורים האלו באוויר בו זמנית, ועוד לא דיברנו על שאר הכדורים שמרחפים בג'אגלינג של החיים.
מקום העבודה הוא המקום בו אנחנו מבלים חלק גדול משעות הערות שלנו. לכן, אחד המקומות הראשונים שנפגעים כשנוצר עומס במקום אחר, יהיה מקום העבודה. קיירגיברס פוגשים זאת בכמה מקומות. היעדרויות קטנות לצורך סידורים חשובים כגון ביקורי רופא או אנשי מקצוע אחרים שיש צורך בנוכחות בן משפחה במהלך הביקור. כל אלה ורבים אחרים יגיעו לא פעם על חשבון זמן עבודה.
בנוסף, קיירגיברס עלולים לחוות קושי בריכוז בגלל העומס הרגשי והטכני שהם חווים. לא תמיד נדע לשייך אותו דווקא להיותנו קיירגיברס, אבל זו תופעה רווחת מאוד.
זה תמיד מפתיע אותנו שאנחנו לא רובוטים. בתפיסה שלנו את עצמנו, אנחנו בטוחים שאנחנו מכונות שמסוגלות לתפקד בלי הפרעה וללא השפעה של אירועים שקורים סביבנו או במשפחתנו. אבל האמת היא שדברים כאלה משפיעים עלינו, ואלו רק שתי דוגמאות להשפעות האפשריות.
מה אפשר לעשות?
לפעמים כשאנחנו מתמודדים עם משהו שמעמיס עלינו רגשית, אנחנו מתכנסים לתוך עצמנו ולא מצליחים להרים את הראש. אנחנו כאן כדי להזכיר לכם שיש מה לעשות ואפשר להרים את הראש.
הבנת הסביבה הארגונית – קודם כל, אתם מכירים את מקום העבודה שלכם יותר מכל אחד אחר. אתם מבינים את הסביבה הארגונית, אתם מכירים את המנהלים והמנהלות שלכם ויודעים על מה אפשר לדבר איתם ועל מה לא. כשאתם נמצאים במתח ועומס סביב התפקיד הכפול שלכם כאנשי קריירה ובני משפחה מטפלים, תחשבו עם מי אפשר לדבר בתוך הארגון ואיך נכון לדבר איתם. אם יש ערוץ תקשורת פתוח על נושאים אישיים עם דרגי הניהול שלכם, נסו לשתף אותם. מי יודע, אולי תגלו שגם הם בני משפחה מטפלים.
חשוב יותר וחשוב פחות – לא כל ביקור אצל רופא המשפחה הוא בגדר נוכחות חובה, ולא כל פגישה במקום העבודה היא בלתי ניתנת להשלמה או לדחייה. בעולם מושלם היינו נוכחים בכולם, אבל לפעמים יש צורך לערוך תעדוף. לפעמים פשוט אין ברירה, ויש מקום אחד שחשוב יותר שנהיה בו.
הגדירו "קווים אדומים" – יש גם קווים אדומים. דברים שברור לנו שלא משנה מה קורה, אנחנו עוזבים הכל והולכים לעשות את מה שמוטל עלינו. לכל אחד ואחת מאיתנו יש קווים אדומים משלו, וכדאי להקדיש להם רגע מחשבה. מה נכנס להגדרה של "קו אדום" ומה לא? כדי להימנע ממצב בו כל דבר הוא סופר קריטי וסופר דחוף, כדאי לשאול את עצמנו את השאלות האלו ולענות עליהן כמיטב יכולתנו. זה יכול לסייע לנו לקבל החלטות בזמן אמת.
אי אפשר הכל – לפעמים זה פשוט עמוס מדי. לפעמים צריך לקחת החלטה ולצמצם נוכחות במודע בחזית אחת. לזמן קצר ומוגדר לומר לעצמנו שאנחנו מוותרים במודע כדי להיות ממוקדים יותר בתפקיד השני שלנו. נניח את רגשות האשם שלנו מחוץ לחלון על כך שאנחנו לא כל יכולים ונבחר במה להתמקד.
תזכרו שאתם לא לבד
לא משנה כמה פעמים נחזור על הנקודה הזו, תמיד יש לה מקום וחשיבות.
תזכרו תמיד שיש למי לפנות, גם אם זה לא בתוך הארגון שלכם. יש פעילות ברשות המקומית וישנן עמותות שמסייעות. יש כמותכם רבים אחרים שמתמודדים עם אתגרים דומים, ועסוקים גם הם במציאת האיזון בין התפקידים החשובים שלהם, בין המקצוענים שהם לקיירגיברס שהם.
וכמובן שיש אותנו. פנו למרכז הייעוץ שלנו וננסה לעזור לכם במהירות ובמקצועיות.
